ינואר 11
לקוראי היתרון שלום רב ושנה טובה,
בשבועות האחרונים, הציבור מוצף בהודעות יחצנות של בתי השקעות על האופן שבו הם חושבים שיש להשקיע בשנת 2011. אני לא אוהב את ההתייחסות השנתית הזו ל"אסטרטגיית" השקעות. ה-1 בינואר שווה בעיני לכל יום בשנה או במארג הזמן המתמשך שבו אנו מנהלים השקעות.
כך או כך, מי שאמון על ניהול תיקי השקעות, גם אם ביצע הערכה ותחזית ואף חילק לפיה את ההשקעה של לקוחותיו – כדאי לו לזכור, שמנהל תיקים טוב ישן עם עין אחת פקוחה. זה מחיר מסוים על הבחירה במקצוע הזה שדבר אחד אין בו – שגר ושכח.
שנת 2011, בדיוק כמו כל שנה בהיסטוריה היא שנה שבה אף אחד לא יודע בתחילתה איך היא תסתיים ואם אני יודע דבר אחד על שוק ההון יותר מאחרים אז זה הדבר הבא : שוק ההון לא אוהב כשכולם בו חושבים את אותו דבר. בדרך כלל כשיש הסכמה באיזה ענין מקיר לקיר – כדאי לצאת מהחדר, כי עוד רגע התקרה נופלת.
ניסוי שהיה כך היה (מקרה אמיתי לחלוטין)
לכלוב שבתקרה שלו תלויה בננה הכניסו שלושה קופים וכל פעם שאחד מהם ניסה להגיע לבננה הם חושמלו קלות. בדומה לניסוי הכלבים של פבלוב (מי שלא מכיר מוזמן לקרוא בוויקיפדיה), אחרי זמן מה הקופים התרגלו לנורמה החדשה שאסור לגעת בננה. בשלב השני הוציאו את אחד הקופים והכניסו לכלוב קוף נוסף חדש. כמובן שהקוף החדש ניסה לחטוף את הבננה ונחשו מה, שני הקופים הוותיקים הרביצו לו. למה? כי הם כבר יודעים שלא כדאי לגעת בבננה. כעבור זמן מה ועוד כמה ניסיונות של הקוף החדש גם הוא למד לא לגעת בבננה. בשלב השלישי של הניסוי החליפו עוד קוף מהוותיקים בקוף חדש והכל התחיל מהתחלה. החדש ניסה לגעת בבננה ושני הקופים האחרים הרביצו לו כדי למנוע ממנו להתחשמל. מה שמעניין הוא שבשלב הזה, אם עקבתם, בכלוב יש קוף אחד בלבד שפעם חושמל אבל שני הקופים מרביצים לשלישי כדי למנוע ממנו להגיע לבננה למרות שרק אחד מהם יודע בעצם למה. מכאן והלאה החוקרים החליפו כל פעם את הקוף הוותיק ביותר בכלוב מבין השלושה בקוף חדש, כאשר הוא בתורו ניסה להגיע לבננה ושני הקופים האחרים מנעו ממנו להגיע לבננה. הקופים מנעו אחד מהשני להגיע לבננה, לא כי ידעו שמכת החשמל תכאב להם אלא כי כך חונכו דור אחר דור. אחרי מספר החלפות לא נשאר בכלוב קוף אחד שהרגיש מכת חשמל מהי ולמרות זאת כולם ידעו שלא נוגעים בננה כי ה"וותיקים" חינכו אותם שככה זה, למרות שגם הוותיקים לא באמת הרגישו חשמל מעולם.
המסקנה היא, שיש נורמות, התנהגויות, מוסכמות וכו' שמושרשות בנו מפני שכך חונכנו וכבר אף אחד לא טורח לבדוק האם ה"אמיתות" עדיין נכונות.
איש ניהול כספים ובעיקר מנהל תיקי השקעות חייב לבדוק בכל עת את "האמיתות" שלאורן הוא ושאר השחקנים בשוק מתבססים כאשר מתקבלות החלטות. החלק הארי של תחום ניהול ההשקעות הוא מחקר ובחינה של המשתנים השונים כדי לא לגלות שלכלוב שלנו מזמן ניתקו את החשמל והבננה סתם תלויה שם. הטעות הגדולה ביותר היא החשיבה שמה שהיה הוא שיהיה.
היתרון הזה אמור להיות חודשי, אבל האמת היא שהוא נכתב כשיש לי משהו חשוב לומר או כשמשהו משתנה בסביבה שלנו. רוב התחזיות שלי כהנחות ליצירת אסטרטגיה בתיקים נשארו כשהיו לעת עתה. אי לכך, זה הולך להיות קצר.
שוק המניות:
למרות שכל כותבי הסקירות למיניהם חושבים שהשנה תהיה שנה של מניות, ושהשוק הזה מושך משקיעים כחלופה הטובה ביותר להשקעה, יש להיזהר ולהבין את מנגנון התנודתיות. זה נכון שמבחינה כלכלית יש הרבה מניות שיש להן לאן לעלות ובוודאי שהחלופה הסולידית גרועה, אך אנו עדיין במארג מאד שברירי של יציאה ממשבר פיננסי עמוק. הכלכלות הגדולות בעולם, ארה"ב ואירופה עדיין מתבוססות בתהליך ההבראה והמשקים ממש לא יצאו מכלל סכנה. להזכירכם, כל משוכה בדרך תקבל הד פסיכולוגי שמקורו בתחושת חרדה מתמשכת אצל המשקיעים, שעלול לגרום לתנודות חריפות.
הפתרון הוא להגדיר מראש נכונה את מידת הסיכון המתאימה לכל אחד, ואז, בתהליך ההשקעה לבחור את אותן מניות שיש להן ערך כלכלי מוצק, כאלו שגם אם יפלו לפרק זמן מסוים – ידעו לחזור לשווין במהירות ביחד עם ההתאוששות.
אני בהחלט חושב שבגלל השקל החזק יש להשקיע בחברות ישראליות גדולות שעיקר רווחיהם נוצרים כתוצאה מגידול הפעילות במשק הישראלי. סקטור הבנקים, התקשורת, הגז, התשתיות – הם סקטורים מוצלחים לדוגמא. ויש ביניהם חברות יחסית זולות להשקעה.
השוק הסולידי:
השוק "הבטוח", שוק איגרות החוב הן הממשלתיות והן הקונצרניות (של החברות) מציג היום ריבית נמוכה מאד, מצד שני, הרצון של בנק ישראל הוא להעלות את סביבת הריבית. אי לכך, מציגות אגרות החוב לטווחים הארוכים סיכון מסוים. (בשתי מילים – הסיכון הוא לקנות היום ריבית נמוכה לטווח ארוך ולראות את הריבית של הבנק עולה ועוברת את הריבית שקנינו לשנים ארוכות – זה אף פעם לא באמת יוצא שתי מילים) סיכון שלא תמיד נהוג לחשוב שקיים באפיק הזה. אי לכך אנו משקיעים באגרות חוב של חברות, בהן התשואה גבוהה בכמה אחוזים בודדים מעל האפיק הממשלתי, שם יש מה שנקרא – "בשר". חברות יסוד במשק, יציבות ומדורגות גבוה הן הדרך למקסם היום את הרכיב השמרני בתיק ולא ע"י נטילת סיכונים באג"ח זבל.
מהסתכלות בשווקים אנו למדים, שהאינפלציה החזויה באיגרות החוב של כלל שחקני השוק היא 3% לשנים הקרובות (שזה אגב דבר מדהים לכשעצמו, הרי ברור שאף אחד לא יכול באמת לחזות אינפלציה – אז איך זה שהתחזית היא בדיוק 3% לכל שנה בעשור הקרוב, אבל זה מחוץ לעניין). מחלקת המחקר של בנק ישראל חושבת שהאינפלציה תהיה באזור ה 2.6% לשנה הקרובה. גם אנחנו חושבים שהאינפלציה תהיה נמוכה מהתחזיות המרכזיות בשוק ולכן אנו מרכזים השקעה באפיק השקלי, להערכתינו, אינפלציה נמוכה מהתחזית ובעקבותיה ריבית נמוכה מהצפוי, יביאו לרווח באפיק השקלי על חשבון האפיק שצמוד למדד.
באיחולי שנה טובה,
עזר בכתיבת היתרון בוריס (הקוף החדש בכלוב) ליפשיץ , תיקנה שגיאות וטעויות נוספות נטע סיטין. תמך תוך כדי אכילת בננה – אלכס נינוה.
בהצלחה לנו,
עופר אקסלרוד.
הערות, תגובות, טענות או תשבוחות לכאן – ofer@itronot.co.il
