לקוראי היתרון שלום רב,
יגעת ומצאת תאמין.
אמר רבי יצחק: אם יאמר לך אדם : "יגעתי ולא מצאתי" – אל תאמין, "לא יגעתי ומצאתי" – אל תאמין, יאמר לך "יגעתי ומצאתי" – תאמין.
בשוק ההון, ה"יגעת" הוא : עשית ניתוח שווי לחברה, השקעת והמתנת בסבלנות המון זמן וה"מצאת" הוא השאת רווח ותשואה מעולים.
המשימה הכי חשובה בניהול הכסף בשנים הקרובות תהיה ליקוט דובדבנים. ליקוט דובדבנים (cherry picking) הוא כינוי שניתן להשקעה במניות פרטניות בניגוד להשקעה דרך מדדים, או קקרנות נאמנות. (הטעות נשארת).
דוגמא: מדד תל אביב 25, המכונה גם מדד המעו"ף, מורכב מ 25 המניות הגדולות בבורסה בתל אביב. מתחילת השנה ירדה מנית כימיקלים לישראל שהיא אחת הגדולות במדד ב כ 30 אחוזים, מניית טבע, שהיא הגדולה ביותר במדד עלתה ב כ 2.5 אחוזים ומניית בזק שהיא גם חברה לא קטנה בישראל עלתה 86 אחוזים. בחירות מושכלות בתוך המדד היו מניבות למחזיק המניות עשרות אחוזי רווח ובחירות רעות היו מניבות לו הפסדים.
עולם הפוך. עיקר נהיה טפל וטפל נהיה עיקר או הבעיה של בתי ההשקעות הגדולים והריכוזיים.
מדד הוא כלי עזר סטטיסטי הנועד לספק מידע ולאפיין נתונים שונים ולעזור בהשוואות ובייחוס. למדד לכשעצמו אין שום משמעות בדרך כלל. למשל, כשאומרים לכם שמדד המחירים לצרכן הוא 125.6 נקודות – אין לזה כל משמעות. אך אם עובר חודש ונאמר לכם שהמדד הוא 126.856 אתם יודעים שהמחירים עלו באחוז. לזה כבר יש משמעות. אך למספר החדש כשלעצמו אין שום משמעות.
אותו הדבר בדיוק עם מדדי מניות.
מדדי מניות נועדו לתאר במבט חטוף מה קורה בבורסה. כן, אני יכול לומר לכם מה עשו 100 מניות אחת אחת בכל יום נתון, אך אני גם יכול לומר לכם מה עשה מדד תל אביב 100 ומיד תדעו לאן נשבה הרוח בבורסה בתל אביב באותו יום. בממוצע.
מה הבעיה? הבעיה שבבתי ההשקעות הגדולים ריבוי הלקוחות הוא כאב ראש אחד גדול וצריך לפתור אותו. איך? קונים לכולם את המדדים. קשה מאד לבנות תיקי מניות פרטניים כאשר יש לך מאות אלפי לקוחות, אם כך, נייצר קרנות נאמנות ותעודות סל וכך נוכל לנהל מאות אלפי לקוחות כמקשה אחת. והבעיה היא, שהלקוחות חושבים שבנו להם תיק של השקעות כשלמעשה בנו להם תיק מדדים חסר משמעות ובדרך כלל בעל ערך מוטל בספק. לרוב דרך תעודות סל או קקרנות נאמנות.
תשאלו אותי למה, למה עופר? למה זה חייב להיות כך? ובכן, בעיקר כי הציבור בישראל הוא, איך נאמר, נוח. נוח לתמרן אותו.
ליקוט דובדבנים, היא המשימה העליונה של מנהל השקעות בשנים הקרובות. הניסיון למצוא את אותן מניות שיעלו ויציפו ערך לבעליהן. זו היתה ותהיה המשימה העיקרית שלנו.
נכון לתקופה זו אנו ממשיכים לחשוב, שמניות הן האפיק המציג את יחס הסיכון-סיכוי הנכונים והטובים ביותר למי שלפי מאפייניו וצרכיו יכול להשקיע באפיק הזה.
ומה לגבי תקרת החוב? הנגיד הנעלם? הבורסה חסרת המחזורים?
על כל אלו יש לי רק לומר שגם מערכות העיתונים צריכות להתפרנס ולכן תמיד תהיינה הפחדות נקודתיות. אני מתקשה להאמין שיש מי שמוכן להיות חתום על חדלות הפירעון של ארה"ב ועל קריסת כלכלתה. המאבק המתוקשר בין רפובליקאים לדמוקרטים הוא לא פחות ממגוחך וגם אם יש בו שמץ של אמת, אין איך להיערך ליום הזה. והיעדר הנגיד בבנק ישראל? המבוכה היחידה היא שהכל עובד נהדר גם בהיעדרו מה שמוכיח שמערכות גדולות תלויות בהמון גורמים ולעולם לא באדם בודד כזה או אחר. ולגבי הבורסה חסרת המחזורים? כאשר יהיו מחזורים בבורסה, זה כבר יהיה מאוחר…
כיצד להשקיע? בגדול לכו ליתרון האחרון, בקטן? מניות-like , אג"ח קונצרני – like , אג"ח ממשלתי – לא כל כךlike , מט"ח dislike!!!.
שיהיה לנו בהצלחה.
עופר אקסלרוד.
הערות, תגובות, טענות או תשבוחות לכאן – ofer@itronot.co.il
